סכסוך תמ"א 38 : סמכות עניינית לדון בסכסוך בין בעלי דירות

סכסוך תמ"א 38 הוא מורכב בעיקרו. תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה (תמ"א 38) אושרה בממשלה ופורסמה למתן תוקף בשנת 2005. מטרת התכנית היא עידוד חיזוקם של מבנים קיימים מפני רעידות אדמה. לשם כך, היא מעניקה תמריצים מסוימים תוך שמירה על איזון בין הצורך בחיזוק המבנים לבין שיקולים אחרים. כך, היא מאפשרת מתן היתרי בנייה לביצוע שינויים במבנים לצורך חיזוקם בהליך מקוצר וכן מעניקה תמריץ של תוספת זכויות בנייה למי שיפעלו לחיזוק המבנים שבבעלותם אולם סכסוך תמ"א 38 בין בעלי דירות מעלה את שאלת הסמכות העניינית אשר אינה מוסדרת בחוק.

החוק קובע בעניין סכסוך תמ"א 38 בין בעלי דירות כי ביצוע עבודה ברכוש המשותף שמטרתה בניית דירה חדשה אחת או יותר, לרבות הוצאת חלקים מהרכוש המשותף לשם התקנת מקומות חניה והצמדתם לדירה או לדירות כאמור, טעון החלטה מראש של כל בעלי הדירות, כאמור בחוק המקרקעין; ואולם רשאי המפקח, אף אם לא

התקבלה על כך החלטה מראש של כל בעלי הדירות בבית המשותף, לאשר את ביצוע העבודה, על פי תביעה של בעלי הדירות שבמועד הגשת התביעה היו בבעלותם שני שלישים מהדירות בבית המשותף ושני שלישים מהרכוש המשותף היו צמודים לדירותיהם, ובלבד שנתן לכל בעל דירה בבית המשותף הזדמנות לטעון את טענותיו בעניין הסכסוך תמ"א 38.
לשון סעיף 72(א) לחוק המקרקעין מלמדת – בצורה חד-משמעית – על הענקת סמכות ייחודית למפקח לדון בכל סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף, בדבר זכויותיהם או
חובותיהם, הנובע מחוק החיזוק. אין בלשונו של סעיף 5 לחוק החיזוק כדי לסתור מסקנה זו.

בע"א 3700/15 אורי רוט ואח' נ' מיכל עגנון ואח' שעסק בסוגיית הסמכות לדון בעניין סכסוך תמ"א 38 בין בעלי דירות , ניקבע כי כי הסמכות העניינית לדון בתובענה שהגישו בעלי דירות נתונה למפקח על רישום מקרקעין.